אמצע אוקטובר, אחר הצהריים, ואצל ההורים של מפתח בשם Gathin עומדת בסלון טלוויזיה של שיאומי. לא שיא היוקרה, אבל מכשיר שנקנה בכסף שלהם. הם לוחצים על נטפליקס כדי לבחור סדרה, אבל למרבה ההפתעה, לפני שבכלל נפתחת האפליקציה, המסך שלהם מציג פרסומת ממומנת. הבן, גיק מחשבים, יצא מהמאורה שלו לא עם מברג, אלא עם Claude Code, נתן לו את מספר הדגם והתחיל לעבוד. הסוכן מצא את הטלוויזיה ברשת ה-Wi-Fi של הבית, כיבה 25 אפליקציות באנדל של שיאומי והתקין מסך בית חדש ונקי. אבא שלו, שמח ומאושר סיכם: ״וואו, זה נראה עכשיו כמו טלוויזיה של אפל״.
גאתין חוזר לחדר, מעלה את הפרומפט הזה ל-GitHub ומצייץ. תוך 11 יום הריפו CleanYourTV יגיע ל-43 אלף כוכבים ויצוטט ב-TechCrunch ו-The Verge, כתבות שישאלו בעצמן: ״למה בכלל יש פרסומת על מסך טלוויזיה ששילמתם עליו?״
לפני חמש עשרה שנה טלוויזיה הייתה מסך עם שלט. היום כל אחת היא מחשב קטן עם מערכת הפעלה. סמסונג עם טייזן, LG עם webOS ורבות מהשאר, כמו סוני, TCL ושיאומי, משתמשות ב-Google TV, הגרסה של אנדרואיד למסך הגדול. ברגע שלטלוויזיה יש מערכת הפעלה, יש לה גם מסך בית, ומי ששולט בו יכול להשפיע על מה תראו, וגם - להפוך את הרקע לשטח פרסום, בדיוק כמו שלט חוצות באיילון.
לפני חמש עשרה שנה התחילה גם ירידה תלולה במחירי מסכים. Vizio למשל, מותג טלוויזיות אמריקאי פופולרי שנמכר ל-Walmart היה הפסדי על החומרה. כל הרווח הגולמי הגיע מעסקי פרסום וקצירת מידע. וולמארט קנתה יצרן טלוויזיות, עם רשת פרסום שמותקנת במיליוני סלונים. גם Roku הציבורית, שהתחילה כקופסא קטנה, סטרימר, שמחברים לטלוויזיה, מספרת את אותו סיפור - המכשירים שלנו הפסדיים, והפרסום? צומח שנה אחרי שנה.
איך זה נראה מהספה? זה יכול להיות פס המלצות לאפליקציות שבחרתם להתקין, המלצה על אפליקציה שלא בחרתם להתקין, משבצת פרסום גדולה וקבועה וגם פרסומות במסך המנוחה - שומר מסך שעולה כשאף אחד לא צופה. שיואמי לקחה את זה צעד אחד רחוק מדי לדעתי - פרסומת שיושבת בין ההורים לנטפליקס.
אבל הפרסומות הן רק החצי שרואים. החצי השני נקרא ACR או Automatic Content Recognition, זיהוי תוכן באמצעות צילום של המרקע. זיהוי שמייצר טביעת אצבע שמטלפנת הביתה, לשרתים של אותו יצרן או חברת טראקינג. וזה לא רק מזהה את יונית לוי במהדורה, זה עובד על כל מה שמגיע דרך כניסות ה-HDMI - הפלייסטשיין, ה-DVD או המחשב שחיברתם לרגע.
ועוד משהו, הטלוויזיות היום מחוברת לאינטרנט, והזדוניות שבהן חולקות את האינטרנט שלכם עם צדדים שלישיים. וכשאתם הולכים לישון, הן הופכות לחלק מרשת מחשבים. בתעשייה קוראים לזה residential proxies - חיבורי אינטרנט ביתיים שמונעות מעקב וחסימה של בוטים. נניח ואני רוצה לשתות את כל מאגר יד2, במקום שאסכן את האינטרנט הפרטי שלי, אני משכיר אלפי כתובות ביתיות כדי לעזור לי לא להיחסם. התשלום מגיע לחברות הפרסום והאגרגציה, ומשם ליצרני הטלוויזיה ומפתחי האפליקציות.
כל זה לא סוד, אבל הוא קבור בתנאי שימוש אף אחד לא קורא. כבר ב-2017 Vizio שילמה קנס ל-FTC האמריקאי, על איסוף צפייה ממיליוני טלוויזיות בלי הסכמה ומכירתה הלאה. בסוף 2025 התובע הכללי של טקסס תבע חמש יצרניות גדולות, בהן סמסונג ו-LG על הפעלת "Watchware״. ההסדר? הן מחויבות עכשיו לשאול לפני שהן מצלמות לכם את המסך.
ופה נכנס הערוץ שדרכו כל השיט זה מגיע: העדכונים. טלוויזיה תלויה בסלון שנים ארוכות, ובזמן הזה תקבל OTA או עדכוני תוכנה באוויר. זה נשמע כמו שירות, ועדכוני אבטחה הם באמת שירות, אבל הפרסומות של LG הגיעו בעדכון גם לטלוויזיות ישנות, ובאחד מהם נוסף אריח חדש של Microsoft Copilot שאי אפשר היה למחוק.
זה מזכיר מאוד את הטלפון, ולפני זה - המחשב האישי. מכשירים זולים או תוכנות חינמיות שמשתלטות על החוויה ומתקינה טולברים או אפליקציות של אחרים. בתקופת ה-Download Valley של 2000-2010, ישראל, בירת הרוגלות הייתה אלופה בזה. העניין שבטלפון יש חשבון, חנות אפליקציות ורגולציה, במחשב האישי יש אנטי וירוס ומסננים אחרים, אבל בטלוויזיה אין את כל אלו - אף אחד לא בוחר דגם לפי הרוגלות שיש או אין בו, והיא צפויה פשוט לשבת בסלון, כמו שהבאתם אותה מהחנות, לפעמים לעשור.
כדי להבין מה גאתין עשה צריך להכיר שני מושגים. הראשון Claude Code - סוכן שרץ בטרמינל של המחשב, כותב פקודות, מריץ אותן בעצמו, כותב תוכנות ובודק אם הן עבדו. מתכנתים משתמשים בקלוד כדי לכתוב קוד שמדבר עם שרתים, ומסתבר שהוא יכול לדבר גם עם טלוויזיה, הודות למושג שני - ADB או Android Debug Bridge, מעין דלת שירות שקיימת בכל מכשיר אנדרואיד כדי שמפתחים יוכלו להתחבר אליו מהמחשב.
אם אתם מתכנתים בימים הראשונים של אנדרואיד אתם ודאי חשים צמרמורת קלה של התרגשות. ADB הייתה הדרך אז לפרוץ מכשיר, להתקין לו עברית או לפתוח אותו למפעילים נוספים.
אז כן, יש ADB גם בטלוויזיות אנדרואיד, ופותחים אותה ע״י כניסה להגדרות, וזו הפעולה היחידה שתצטרכו לעזור בה לקלוד. משם, מורידים את הפרוייקט למחשב שמחובר לאותה הרשת, פותחים בו את הסוכן ומדביקים קובץ הוראות. הסוכן מוצא את הטלוויזיה ומתחבר. הוא מגבה את רשימת האפליקציות וההגדרות, מסווג מאות חבילות לטלמטריה, פרסומות, שירותי רקע ואפליקציות, ושואל אתכם במה אתם משתמשים. את הזבל הוא לא מוחק, רק מכבה. אחר כך הוא מתקין מסך בית קטנטן, מושך צילומי מסך מהטלוויזיה כדי לוודא שכל שלב עבד, וסוגר את הדלת. ואם התחרטתם, שורה אחת תחזיר את הכל למצב המקורי.
CleanYourTV עובד רק על טלוויזיות אנדרואיד ו-Google TV. סמסונג, LG ו-Roku לא נותנות דלת כזאת, אבל גאתין מספק להם מדריך הגדרות שאפשר לנקות עם השלט. אגב יש כאן אירוניה קטנה: הפלטפורמה של גוגל, חברת הפרסום הגדולה בעולם, היא דווקא זו שהכי קל לנקות, כי היא נשענת על אנדרואיד הפתוח. הסגורות לא נוקו, וזה לא כי הן נקיות, אלא כי הן נעולות.
וזה כבר לא רק גאתין. בעזרת הקהילה, הסקריפט הראשוני שלו התפתח לסייע ב-300 דגמים אחרים. המתכנתים האלה לא רק תרמו קוד אלא יצרו מפה, ציבורית, דגם אחרי דגם, של כל מה שמותקן בכל טלוויזיה, ומה הוא עושה.
אחלה סיפור נכון? אבל זה לא הפעם הראשונה שמישהו פורץ למכשיר פיזי. לפני שנה מהנדס השתלט על בובת Furby עם סוכן קוד, וספרדי אחר השתמש בקלוד כדי לשלוט בשואב רובוטי עם שלט פלייסטשיין. על הדרך הוא גילה שיש לו גישה לאלפי שואבים אחרים. הדברים האלו הם לא באמת פריצה, זה לא קסם, זה פשוט Claude שמריץ הרבה פקודות על גבי WiFi.
מה שכן חדש הוא מי שיכול לעשות את זה. לפני עשור כדי להשתמש ב-ADB היית צריך להעז, לנחש וגם לגרום לנזק. הסוכן היום מנתח את הבעיות שהוא רואה, ומתרגם את השפה של מהנדסים לשאלות של אנשים: ״אתה משתמש בזה? המסך נראה בסדר עכשיו?״. אנשים שמעולם לא פתחו טרמינל, מנקים את הסלון של ההורים שלהם.
זה לא חף מטעויות, בעמוד הפרוייקט יש גם טלוויזיות שאמרו עליהן קדיש, וגם כאלו שנשארו פתוחות על פורט 5555 והזמינו אליהן תולעת, ADB.Miner, שאיפשרה לסוכנים אחרים שליטה על מכשירים אחרים בבית.
אין לי מושג לגבי החוק, ואחריות. אני רק יודע שמי שהתקין לי פרסומות ללא רשות צריך להיות בגבס. יצרניות הטלוויזיה שקטות לגמרי בכל הנוגע לכלים האלה, אולי כי הן מאמינות שאף אחד לא יטרח. כשהטרחה ירדה משני סופי שבוע לאחר צהריים אחד עם סוכן, ההנחה הזו נסדקת. אם טלוויזיה באמת נמכרת בקרוב להפסד, והיא מחזירה את עצמה מפרסומות וקצירת מידע, אז מישהו יצטרך לשלם את ההפרש.
ואולי נראה, יצרנית גדולה אחת שתפצל את קו המוצרים: טלוויזיה זולה, נעולה ומלאה בפרסומות, ולצידה דגם יקר יותר עם "מצב נקי" רשמי, בלי ACR ובלי מסך בית ממומן. הפרטיות בסלון תהפוך לפיצ'ר בתשלום, ומי שלא ישלם ימשיך לארח אצלו בסלון אורחים בלתי קרויים.
עד הפעם הבאה, תהיו טובים, ותמשיכו להיות סקרנים. יאללה ביי.