הפודקאסט של מיכאל

לא מזמן בעבודה, חילקנו כמה רישיונות Cursor לקבוצה של נסיינים. אחרי תקופה, בדקנו את השימוש בפועל.

הרישיונות נעלמו כמו פיתות בשביעי של פסח. הגרפים עשו הקפות של שמיני עצרת, אבל מתכנת אחד חביב לא פתח את Cursor אפילו פעם אחת. כששאלתי אותו למה, הוא חייך. הוא כבר מכור חודשים למשהו גדול יותר. ל-Claude. לא המודל. הסוכן.

"אני לא יודע מה ה-Cursor הזה שלכם עושה, אבל אם הוא כמו כל עורך קוד אחר הוא בטח משמיט חצי ממה שצריך וממציא חצי ממה שלא צריך", סינן.

הוא צודק לגבי החלק הראשון. ה-Cursor וה-Windsurf וה-Copilot למיניהם יעשו הכל כדי להקטין את ה-Context. המודל העסקי שלהם צריך לדחוס הרבה מאוד שימוש לעשר, עשרים או ארבעים דולר בחודש. הכסף הזה לא הולך אליהם, הוא הולך למפעילי המודלים. אם אני צריך לנחש, עשרים אחוז ל-OpenAI, עשר אחוז ל-Gemini ושבעים אחוז ל-Anthropic. מה נשאר להם מזה? כלום.

החלק השני הוא תוצאה של הראשון. ההמלצות יהיו רעות, מומצאות ושגויות בלי Context נכון, בלי Memory, בלי ה-Project Structure (שגם הוא סוג של קונטקסט). את זה Claude Code עושה מצויין.

בוריס צ'רני, ממציא Claude Code מסתובב כבר מפברואר עם אותו חיוך. הוא יודע ש-Anthropic מנצחת, שה-Sonnet שלה הוא המודל הכי טוב בעולם לתכנות, שהוא כותב קוד שהוא.. שירה. מחייך אבל גם מתחבט: "לא ידענו אם כדאי, אם אנחנו בטוחים, הרי זה הרוטב הסודי שלנו, כלי פנימי שכל עובד ב-Anthropic משתמש בו. למה שנשחרר אותו לכולם?"

נחזור לפברואר. להכרזה. מה שאני ראיתי אז הוא בדיוק מה ש-Claude Code הוא היום. סוכן קוד (ולא עורך קוד) שפועל ב-Terminal. זה המסך השחור למי שלא מתכנת, זה הדוס למי שגדל בשנות השמונים, זה המקום שכותבים בו פקודות.

למה Terminal? כי הוא לא דורש ממך לשנות הרגלים. כי מתכנתים ישבעו ב-IDE ובקיצורי המקלדת שלהם. צ'רני: "רצינו לבנות משהו שיעבוד לכולם, אבל גם פשוט מאוד, שנוכל לשחרר גרסאות מהר". לא כזה מהר, האמת, מפברואר יצאו ארבע מהדורות.

כמה פשוט להתקנה? npm install -g ואפשר להפעיל Claude מכל ספריה ובכל Terminal. זה יכול להיות Terminal בתוך Docker או Terminal על שרת מרוחק עם SSH או Terminal מובנה של ה-IDE.

עד לא מזמן, היית משלם לפי טוקנים במסלול API למפתחים. לאחרונה אפשר לשלם על מנוי Pro או Max ואם אתה כבר משלם ל-Anthropic אז להשתמש באותו מנוי גם לקוד.

אוקיי, סבבה. התקנתי, שילמתי, חיברתי. מה עכשיו? צ'רני מבטיח "זה Super Duper Agentic". אבל.. גם Cursor הוא כזה, ו-Copilot, וכולם יערכו קבצים וישתמשו בכלים שחשופים להם". צ'רני מוסיף: "עברנו מכרטיסי ניקוב לתיכנות ב-Assembly להשלמת קוד ועכשיו - פרומפטים. אנחנו כותבים יותר פרומפטים מקוד".

"אני חושב שמשפחת ארבע של המודלים היא צעד ענק למודל שמבין אותך בפעם הראשונה, שלא ממציא Testim או קוד". אבל.. המודלים זהים, וכל מה ש-Claude עושה בקוד Claude עושה ב-Cursor. זה נכון, אבל צ'רני לא מנסה למכור את המודל, הוא מוכר את הסיפור, והעתיד הוא שאם המודלים הופכים כל כך טובים, אז תשעים ותשע אחוז מההמלצות שלהם יתקבלו. הם יעבדו לבד, לא בהכרח על המחשב שלך, ועל הרבה משימות במקביל.

ניקח דוגמא מעכשיו. את Claude Code אפשר להתקין כ-GitHub Action ואז לשייך לו Issues. מוסיפים את הסימן at claude והוא לוקח את המשימה. זה עובד גם ב-pull requests. קוד של קולגה מגיע אליך ובמקום לומר לו תתקן את השורה הזו או תכתוב טסט נוסף פשוט מסמנים at claude. זה צבא של מתכנתים שלא מקבלים משכורת. עזוב משכורת, הם אפילו לא מקבלים מחשב. הם רצים ברקע, בענן.

אם זה נכון, ומתכנתים יהפכו למפקחים, אז ה-IDE הופך פחות ופחות רלוונטי. אבל IDE לא נבנה לבקרה הוא נבנה לצלילה עמוקה לקוד, והצלילה הזו תהפוך לתחביב, למשהו שתצטרך לעשות פעם בחודש.

צ'רני נשאל על היום-יום שלו עם Claude Code. "למשימות פשוטות, אני פותח כמה Terminals במקביל, לוחץ Shift Enter כדי לקבל אוטומטית כל שינוי. למשימות מורכבות, אני פותח את ה-Terminal ב-IDE, מפעיל את Claude משם ומתקן דברים קטנים בעצמי". זה חדש לי, Claude ילמד מהשינויים שעשית ידנית, כמו ג'וניור שרושם לעצמו הערות, וישים אותם בקובץ CLAUDE.MD.

הקובץ הזה, שנוצר אוטומטית ע"י Claude הוא ההבנה של הפרוייקט, של הקבצים והספריות החשובות, הוא תוכן העניינים, הוא ה-Read-Me, אבל הוא גם מחסנית לזיכרון, של דברים שעבדו ולא עבדו ו-Claude יערוך אותו מדי פעם, וגם אתה יכול, וגם המנהל שלך, וגם מנהל המערכת. הוא קובץ markdown אז אפשר לקשר אותו לקבצים נוספים, וכמובן לכלול אותו ב-Git.

אני אגיד מנסיוני, אנחנו מבזבזים המון זמן בלבחון את הכלים האלה, את המחיר שלהם, איך הם נראים ואיך הם עובדים, ומעט מדי זמן בליצור קבצי Claude כאלה. ידע זה כח ומתכנתים שיודעים המון על ה-Codebase צריכים לתעד את זה. לא בשביל הג'וניור הבא אלא בשביל המודל.

צ'רני מוסיף: "אני חושב שאנשים מצפים מהכלים האלה לעשות יותר מדי ומתאכזבים שהם לא מצליחים ב-One Shot. אנשים צריכים לכייל את המוח שלהם - על אילו משימות הוא יכול לרוץ בלי השגחה, אילו משימות צריך לפרק. הבעיה - שהכיול הזה צריך להתרחש בכל מודל חדש שיוצא".

תראו. ניסיתי את Claude, שבועיים. לא אשקר, יש בו Magic והוא מבין אותי טוב יותר מ-Cursor. הוא מהיר יותר וה-Vibe שלו טוב יותר. אבל זו לא חוכמה כי אתה לא רואה הרבה ממנו. בסופו של יום זה Terminal עם מספר שורות מוגבל, אבל אתה מתמסר אליו. לניקיון. לאחידות. לחיות ב-Terminal זה אומר הרבה קיצורי מקלדת ופחות עכבר, וזה יעיל ומרגיש כמו Hacker שוב. אני חושב שזה העתיד אבל רוב החברות עדיין לא בעתיד. כדי להיות שם צריך לעשות מה שרוב האנשים נרתעים ממנו, וזה לקנפג את האמ-אמא של הכלי הזה, ואת תהליך החשיבה, ואיך מעלים קוד, ובעיקר איך בודקים קוד שרובו לא אתה כתבת.

מעבר למודל שיודע קוד מצויין, מה ש-Claude Code נותן, בעיקר, זה ממשק ישיר למערכת הפעלה. הוא מעודד אותך להריץ פקודות, אם זה git או bash או כל פעולה שאתה צריך לאוטומציה מלאה של קוד. מה שצריך להגדיר זה שכל השלמה תריץ את ה-Testim, שתכתוב את ה-Testim אם הם לא קיימים, שתדע לפתוח branch, ולסגור ולעשות rollback שצריך. מה שצריך להגדיר זה סוכן שימשיך לתקן טעויות גם שהקוד כבר פגש לקוח, ועוד סוכן שמנטר בעיות גם בקוד שלא פוגש לקוחות, ואחרון שמשקיף על הכל, נקרא לו אתה.

אפשר להתלהב מ-Claude Code, אבל עד שלא עושים את אלו, הוא בדיוק כמו Cursor.

עד הפעם הבאה, תהיו טובים, ותמשיכו להיות סקרנים. יאללה ביי.